אתם מרגישים שהדור הצעיר לא יודע את יוסף? מי זה יוסף? זה יכול להיות כל אחד מאבות אבותיכם או אימהותיכם. אבל זה לא חייב להיות ככה. יש מה לעשות.
כגנאולוגית, אני מוצאת את עצמי שרויה כל העת בסיפור העשיר של ההיסטוריה המשפחתית, אורגת את חוטי העבר יחדיו כדי ליצור נרטיב משמעותי לדורות הבאים. לכן, כאשר התעוררה ההזדמנות להשתתף באתגר אפייה-כלכלי באחת הקבוצות בהם אני חברה, זו לא היתה ההתרגשות של התחרות או הסיפוק מהניצחון – זו הייתה הזדמנות לכבד את זכרה של סבתי ולטוות קשרים בין הדורות.
ניצחוני באתגר, כשלעצמו היה מענג, אך זה היה רק ההתחלה למסע של עמוק יותר.
תראו, זו לא רק התוצאה הסופית; זה הסיפורים שאנחנו משתפים בדרך.
בשבילי, סיפורים אלה רוויים בניחוחות מהמטבח של סבתי, שם כל מתכון נשא עמו חלק מהמורשת שלה.
עם הלך הרוח הזה, פניתי לבני הצעיר, ונתתי לו את ספר המתכונים שהכנתי ממחברת המתכונים המרופטת שעברה בירושה מסבתו הגדולה – אותה מחברת ממש שהתגוררה פעם במטבח של סבתי. יחד יצאנו למסע בזמן, במטרה להפיח חיים חדשים במתכון אוזני ההמן של סבתא.
אלה שלא טעמתי כמותם כבר מעל 20 שנה מאז היא נפרדה מאיתנו.
ככל שהתעמקנו במשימה, זיכרונות נהרו אליי כמו גאות של נוסטלגיה.
יכולתי לשמוע את קולה של סבתי, ממלמלת ביידיש, כשהיא מבשלת במטבחה הרוחש,
ומעבירה את חוכמתה ואהבתה בכל בחישת כף.
המתכון קרא למרגרינה – שריד מתקופה שחלפה – ובני לא יכול היה שלא להרים גבה על המצרך הישן. צחקנו המון, על כמויות המרגרינה בכל מתכון, והיינו חייבים לשדרג אותו לשנת 2024.
החלפנו את המרגרינה בחמאה.
חייכנו אחד לשנייה, סבתא תבין. לא?
זו הייתה תזכורת שמסורות אינן סטטיות – הן משתנות עם הזמן,
משקפות את הטעמים וההעדפות המשתנים של כל דור.
אבל מסענו לא היה חף מאתגרים. בהיעדר מארוך, פנינו לפתרונות חלופיים.
צנצנת גדולה עשתה את העבודה לשביעות רצוננו.
ושוב הוכחנו שכשיש רצון, תמיד יש דרך.
וכאשר המתכון השאיר אותנו תוהים על טמפרטורת התנור וזמני האפייה,
אימצנו את רוח הניסיון והטעייה, ולמדנו לקחים חשובים בדרך.
דרך צחוק וזיכרונות, הפכנו אתגר אפייה פשוט לחגיגה משמעותית של מורשת משפחתית.
כשנגסתי לתוך הטריות והחמימות המשובחת של אוזני ההמן שהכנו,
לא יכולתי שלא להרגיש גאווה בכיבוד מורשתה של סבתי,
וכן, לא אשקר, החמימות גם נבעה מפרץ דמעות החם שליווה כל ביס.
בסופו של דבר, זכיתי במקום הראשון באתגר, אבל האושר הוא לא על הניצחון.
האושר הוא על הזיכרונות ששהצלחתי ליצור, הלקחים ששלמדנו בדרך, והקשרים שטווינו.
האתגר הסתיים, אבל מסענו רחוק מלהגיע לסוף.
ככל שנמשיך לחגוג את ההיסטוריה המשותפת שלנו ולאמץ את לקחי העבר,
מורשתם של אבותינו תמשיך לחיות בלבבות של דורות העתיד.
וזה, חברים יקרים, הוא ניצחון שכדאי להנות ממנו.
משתפת אתכם באהבה במתכון אוזני ההמן של סבתא.
תהנו.
